<h1>רמב"ן — קידושין</h1>
<h2>דף יא.</h2>
[קידושין כ"ג ע"ב] אלא הא דאמר רב הונא בריה דרב יהושע הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו. קשיא לן הא דאיבעיא להו בפרק אין בין המודר [נדרים ל"ה ע"ב] הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו או שלוחי דידן נינהו למאי נפקא מינה למודר הנאה, תפשוט מדרב הונא בריה דרב יהושע, ואיכא למימר לא בעי למפשט אלא ממתני' אבל לא ממימרא דאמוראי, וכיוצא בזו באותו הפרק [שם ל"ו ע"ב] דאיבעיא להו התורם משלו על של חבירו צריך דעת או אין צריך דעת מי אמרינן זכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו או דילמא מצוה היא וניחא ליה למעבדה, ולא איפשטא התם, ואשכחן ליה לרב הונא דפשיטא ליה כיוצא בה דאמר רב הונא [בכורות י"א ע"א] הפודה פטר חמור של חבירו פדיונו פדוי ולא פשטוה מהא משום דמימרא היא.
<h2>דף כט.</h2>
[קידושין נ"ח ע"ב] הנוטל שכר לדון דיניו בטלים. כל דיניו קאמר ולא זה בלבד שנטל עליו שכר, ומשום הכי לא קתני אין דינו דין ואין עדותו עדות, ומפורש בירושלמי פ"ק דסנהדרין כך היא מתניתא החשוד להיות נוטל שכר לדון דיניו בטלין, ובתוספתא דבכורות כך היא שנויה החשוד להיות נוטל שכרו ומעיד כל הדינין שדן וכל העדויות שהעיד הרי אלו בטלין, ונראה שאינו בכלל הפסולין מדבריהם שיהא צריך הכרזה אלא מעצמם הם בטלין שכיון שהיה יודע לו עדות ולא רצה לומר אלא מחמת שכר אין זו נקראת עדות, והחשוד בכך עדויותיו בטלין עד שיודע לך שלא נטל שכר בעדות זו, ובכך הוא עדות כשרה אע"פ שלא עשה תשובה, וכן אם החזיר ממון לבעלים וחזר והעיד באותה עדות עצמה מקבלין הימנו, שאין זה פסול לא מתחלתו ולא בסופו, אלא שכל זמן שהוא נוטל בו שכר קנסוהו חכמים לבטל מעשיו משום דקא עבר על מה אני בחנם אף אתם בחנם ואע"פ שנטל משניהם.
